אסף הרופא חדש באתר התנהגותנו כילדים והתמודדות הורינו

התנהגותנו כילדים והתמודדות הורינו

בעקבות ההחמרה במצב הבטחוני:

התנהגותנו כילדים והתמודדות הורינו
 
  
ד"ר אדם דרנל- מנהל היחידה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי אסף הרופא

בשבועות האחרונים נחשפנו כולנו להתפרצות גל אלימות שמתעורר במקומות שחשבנו שהם בטוחים. הציבור מגיב בהפגנות ברחוב, ברשתות חברתיות, וגם בבית. בפרק זה אנסה לעורר נקודות למחשבה כיצר אנחנו כהורים יכולים לעזור לילדינו ולהורינו להתמודד.


את מירב התגובות שאנחנו רואים ניתן  להבין כתגובות נורמליות למצב שאינו נורמלי. חשיפה לאירועים טראומטיים, מסוכנים לחיינו, המאופיינים בהרגשת איום ושאין לנו שליטה עליהם מעוררים תגובות קשות. תגובות אלה מובנות ומוכרות היטב.


חלק ניכר מהילדים ומבני הנוער הנחשפים לאירועים טראומטיים מגיבים בתסמינים שונים שרובם נעלמים לאחר של ימים עד שבועות ספורים, אולם בקרב חלק קטן מהילדים עלולים אלה להחריף ואף להביא לפגיעה בתפקוד שלהם בבית הספר, בחברה או בקשיים בבית.

מה משפיע על צורת התגובה?

​תגובת הילדים לסטרס מתמשך מושפעת ממאפייני אופי של הילד כולל דרגת עצמאותו, השתלבותו בחברה, ונטיתו לבטוח בכוחותיו; מגילו של הילד, ודרגת התפתחותו הנפשי והקוגנטיבית; מאפייני הגורם המאיים כולל סוגו, חומרתו ומשכו; ומהרקע של הילד ומשפחתו מבחינת המאורעות הקשים שעברו עליהם.


באופן מקביל, צורת התגובה של האדם המבוגר מושפעת מגורמים דומים. גורמים הקשורים לאופי, באם רגיל להתמודד עם לחצים, ואיך התמודד בעבר. למשל מבוגר שהשתתף במלחמות ויצא בתחושה של תפקוד תקין, גם עתה סביר שיוכל להתמודד עם הלחצים. מבוגר, אשר בעבר סבל מחרדה או מצוקה בזמן פעולה צבאית, פגיע יותר לאפקט של המאורעות. אנשים מאפייני אישיות תלותיים, חרדתיים או אפילו אנשים עם נטיה להתבודדות וריחוק-כל אלה עלולים לפתח תסמיני דיכאון וחרדה. הרקע של האדם משפיע, ואנו רואים נטיה לפסימיות ולצפות תוצאה שלילית יותר אצל אנשים מבוגרים. יש שיגידו שזוהי רק תפיסת מציאות ריאלית יותר.

מהם המאפיינים של התגובות?

התסמינים יכולים להיות בהתבטאויות שונות, וניתן להבחין בדפוסים הדומים לדיכאון, לחרדה ולבעיות בהתנהגות.

דיכאון מתבטא בדרך כלל במצב רוח ירוד, חוסר כוח, חוסר מוטיבציה, התכנסות מחברה, חוסר שמחת חיים ועד נטישת פעילויות רגילות, אם בבית הספר או בחברה. תסמינים גופניים שונים יכולים להתפתח, דיכאון יכול להתבטא בתסמינים גופניים לא ממוקדים ולא אופיניים, למשל כאבים בבטן, בראש או בגוף, שינויים בתפיסת החושים, או בתפיסת  הזמן.

חרדה היא תחושת פחד ללא מקור מזוהה מסוים. התחושות המתלוות הן מתח, תלונות גופניות לא ספציפיות שלא נמצא להם הסבר רפואי. חרדה באופן טיפוסי כרוכה במעוררות של המערכת האדרנרגית המופעלת בתגובה לאיום מיידי. וכוללת אפקטים של עליה באדרנלין בדם. אלה כוללים דופק מהיר, עליה בלחץ דם, רעד,חיוורון.

לדיכאון ולחרדה יכול להתלוות שינויים בהתנהגות, למשל חוסר סבלנות, נטיה לוכחנות עד כדי תוקפנות ועד אלימות פיזית, ואפילו פגיעה עצמית.

צורת הביטוי החיצונית של תגובה ללחץ שונה אצל אנשים שונים. הביטוי החיצוני חשוב כל כך כי אלה הסימנים הגלויים, שכל אחד שנמצא בקשר עם האדם יכול להבחין בהם ובתנאי שהוא יודע מה לחפש.

הנטיה לפתח תסמינים גופניים גבוהה יותר בגילים צעירים יותר, ומבוגרים יותר. אם פונה אליכם ילדכם או ההורה שלכם ומתלונן על תחושות כלליות, מעבר לתגובה הנכונה לפנות ליעוץ רפואי, רצוי גם לברר אולי הם מרגישים בלחץ, אולי כובד המאורעות השפיע עליהם.

אנשים צעירים מבלים חלק ניכר מזמנם במסגרות חברתיות. ביטוי של לחץ נפשי יכול להיות בנסיגה ממסגרות כאלה.

בניגוד להתבודדות וההתרחקות, אנשים צעירים יכולים להפוך לתוקפנים ופעילים יותר בצורה שאינה אופיינית להם. שינויים אחרים ביחס אל ההורים כמו ווכחנות, מרדנות או תלותיות יתר יכולים להיות ביטוי של תגובה רגשית ללחץ. במקרים מסוימים יכולים להופיע התנהגויות של גיל צעיר יותר, למשל הרטבה או תלות בהורים.

אצל הורינו התגובות האופיניות ללחץ דומות, אבל לא זהות. התבודדות, התרחקות חברתית, עצבנות וסף גרוי נמוך, ושינויים בדפוסי החיים יכולים לנבוע מלחץ, ומהווים דגל שמאפשר לנו להתענין ולעזור.

איך אנחנו יכולים לעזור?

​בראש ובראשונה עלינו להיות מודעים להשפעת הלחץ עלינו. עלינו להבין איך הלחץ משפיע, מה הוא עושה לנו, וככל שאפשר לעזור לעצמינו להמשיך לתמוך באלה שתלויים בנו, כולל הורינו וילדינו.
השלב הראשון היא לחשוב על הילד או ההורה ולשאול את עצמך אם חל שינוי, באם יש סימנים של לחץ.


בשלב שני כדאי לשאול, כשיש הזדמנות מתאימה, איך מתמודדים, איך מושפעים מהמאורעות. אני מאוד ממליץ בשלב ראשון לשאול שאלות פתוחות, כמו "איך אתה מרגיש...האם החדשות משפיעות עליך..", ולאפשר תשובה פתוחה, לאפשר לאדם להביע את עצמו.

 

אם מרגישים נוח אפשר להסביר את המידע שנמצא בתוך מאמר זה, להסביר שתגובה ללחץ היא סבירה, שהרבה אנשים מגיבים כך, ושיש דרכים להתמודד. יש למצא את השפה המתאימה לספר לילדים בהתאם לגיל ולילד המסוים, והרי כל הורה הוא מומחה באופי ילדו שלו.


גורם עיקרי לבריאות נפשית וחוסן היא הדוגמא של ההורים. בזמנים שונים, כמו שיש חדשות בטלוויזיה כדאי לשים לב לתגובתינו שלנו, ולהשלכות תגובות אלה על ילדינו. אמרות המביעות מצוקה או חרדה לא יתרמו להתמודדות טובה יותר של התלויים בנו.


מעבר לשיחה יש השפעה מרגיעה לשמירת שגרת החיים הרגילה. יציאה לעבודה ובית ספר, ארוחות מסודרות, יציאה לפעילויות לאחר הצהריים, ובילויים משפחתיים. כל אלה ראוי שימשיכו ככל שאפשר, תוך התחשבות באיומים. אם המשפחה גרה קרוב לאזור יותר פעיל מבחינת התקפות, יש להתחשב בכך ולהסביר לילדים שההורים עשו שינויים מסוימים במטרה לשמור על הילדים.


אם ההרגשה היא שתגובתו של הילד או ההורה היא קיצונית, שהסימנים מדאיגים ולא רגילים, יש לפנות מיידית לעזרה מקצועית. הפניה לטיפול בבריאות הנפש היא דרך רופא המשפחה בקופת החולים הערוכות לקבלת פונים.