אודות הפריה חוץ גופית ומיקרומניפולציה

1. בדיקות מעבדה שונות לשלילת סיבות שעלולות לפגוע בהיריון, בבריאות האם או העובר. הבדיקות כוללות נוגדני אדמת, נוגדני כשל חיסוני, אנטיגן צהבת נגיפית מסוג B ו-C ומשטח מצוואר הרחם לשלילת התפתחות סרטן צוואר הרחם. במקרים של הפרשות נרתיקיות מרובות, יש מקום ללקיחת משטח מצוואר הרחם ובשאר איברי הרבייה, ולגרום להפרעה בהפריה.
2. יש לשלול מחלות תורשתיות על ידי הערכת העבר המשפחתי.
3. הדגמת רחם תקין לפי צילום רחם עדכני או היסטרוסקופיה.
4. בדיקת זרע עדכנית.
5. נלקחת דגימת דם לשם קביעת רמות ההורמונים ההתחלתיות, על מנת לשלול בעיות אפשריות נוספות (כגון זיהומים).​

ישנן שתי פרוצדורות אפשריות:

1. טיפול המתחיל כמתן תרופה המדכאת את פעילות יותרת המוח. על ידי כך, הפעילות השחלתית פוחתת למינימום. בשלב זה, ניתן להשפיע על יצירת הזקיקים על ידי זריקות לגירוי שחלתי. התרופות לגירוי השחלות הן מוצרים שמקורם בהנדסה גנטית, שמחקה את ההורמון הטבעי. את המוצרים החדשים מזריקים על ידי עט הזרקה מיוחד, שמאפשר הזרקה פשוטה של התרופה על ידי המטופלת בעצמה.
2. הטיפול מתחיל בגירוי השחלה. בשלב בו מזהים זקיק גדול מ-12 מ"מ קוטר, בדרך כלל אחרי 6 ימי הזרקות של התרופות המגרות, מזריקים תרופה נוספת מדי יום, המעכבת את הביוץ.

1. טכניקות אלה עדיין מוגדרות כניסיוניות. הסיכונים, אם אכן קיימים, יוודעו רק בעתיד. ספציפית בשיטת המיקרומניפולציה, ייתכן והיא מעלה את ההסתברות להפרעה גנטית, אם כי במעט, בכרומוזומי המין של העובר.
2. גברים עם מיעוט זרעונים קיצונים, הנזקקים בדרך כלל להפריה דרך השיטה, עלולים להעביר תכונה זו בתורשה לבניהם.​