עיניים

ניתוח לתיקון פטוזיס

צניחת עפעפיים או פטוזיס בשמה המקצועי הוא מצב בו העפעף עצמו יורד ומכסה עד העין עד כדי סגירה של ציר הראיה. ניתוחי פטוזיס נעשים בד"כ בהרדמה מקומית מאחר ונידרש שיתוף פעולה של החולה במהלך הניתוח.

מהו פטוזיס?

​פטוזיס הוא מצב הקשור בליקוי בתפקוד של השרירים שפותחים את העין ומרימים את העפעף. בעפעף שני שרירים שאחראים להרמת העפעף. העיקרי נקרא לבטור פלפברה והשני, הקטן  יותר, נקרא השריר על שם מילר. מבחינה אנטומית הלבטור נמצא שטחי וחיצונית יותר, ואילו שריר המילר דק וקטן יותר ונמצא עמוק יותר ברקמות העפעף. פטוזיס יכול להיות מולד תוצאה מליקוי בהתפתחות השרירים שמרימים את העפעף או העצבים שמפעילים אותם.


פטוזיס נרכש יכול להופיע בכל שלב וגיל בחיים כתוצאה מפגיעה נוירולוגית (חבלת ראש למשל), פגיעה הקשורה לקשר בין העצב לשריר כדוגמת מחלה הנקראת מיאסטניה גרביס, או מחלות של השריר עצמו כדומת מחלות ניוון שרירים שונות. חבלות ישירות לשריר או לעפעף יכולות לפגוע הן בעצבים והן בשרירים ולגרום לצניחה של העפעף.


ישנן סיבות רבות נוספות לצניחת עפעפיים בכל גיל ומצב אולם רוב המקרים הקשורים לצניחה המתקדמת עם הגיל קשורה בד"כ להחלשות, מתיחה והתנתקות של החיבור בין השרירים שמרימים את העפעף לעפעף עצמו  לחלקו הנוקשה הנקרא - טרסוס.


בכל מקרה של חשד לצניחת עפעף יש לבצע תחילה ברור הנוגע לגורם. על הברור להתבצע בשיתוף פעולה של רופא העיניים ונוירולוג או נוירואופטלמולוג. לאבחון נכון של הגורם חשיבות רבה מסיבות רבות. לעיתים הפטוזיס הוא חלק או סימן למחלה אחרת כמו במקרה של מיאסטניה גרביס. הטיפול במחלה זו הוא תרופתי ולא ניתוחי והשפעותיה של המחלה  על חלקים אחרים בגוף יכולה להיות משמעותית מאוד. גידולים ותהליכים אחרים במערכת העצבים יכולים לבוא לידי  ביטוי גם הם בצניחת עפעף חד או דו צדדית. גידולים שפירים או ממאירים בעפעף ודלקות בעין יכולים גם הם לגרום לצניחת עפעף.


גם בהיבט של ההחלטה והגישה הניתוחית  יש חשיבות לאבחון מקור הליקוי. לאחר הערכה מלאה של סיבת הפטוזיס ובאם יש פגיעה בשדה הראיה ובציר הראיה ניתן לשקול ניתוח לתיקון הפטוזיס

מטרת הניתוח

​מטרת הניתוח היא להרים את העפעף העליון ולשפר את שדה הראיה של המטופל.  משך הניתוח משתנה בהתאם לגישה הניתוחית וסוג ההרדמה. בדר"כ הניתוח אורך בין 90 -120 דקות

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?

​ניתוחי פטוזיס נעשים בד"כ בהרדמה מקומית מאחר ושנידרש שיתוף פעולה של החולה במהלך הניתוח. כמובן שבילדים הניתוח נעשה בהרדמה כללית וכך גם במקרים אחרים שבהם לא ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה מקומית.


ישנן שלוש גישות עיקריות לניתוח כאשר הבחירה נעשית בהתאם לממצאי ההערכה הקדם ניתוחית. במקרים של צניחה קלה עד בינונית, כאשר תפקוד שריר המילר נמצא תקין, ד"ר בנימיני מעדיף לבצע את תיקון הפטוזיס בגישה פנימית. בניתוח זה מבוצע במהלך הניתוח היפוך של העפעף, וקיצור וחיזוק של השריר על שם מילר .


במקרים של צניחה קשה יותר, בהם נמצא ששריר המילר אינו מתפקד טוב,  נעשה הניתוח בגישה חיצונית. באמצעות חתך בעפעף, בדומה לחתך שנעשה בניתוח להסרת עודפי עור - בלפרופלסטיקה. מבוצעת הפרדה של הרקמות, זיהוי והפרדה של שריר הלבטור ותפירתו מחדש לטרסוס (השלד של העפעף) בהתאם למידת ההרמה הנדרשת.


במקרים שבהם יש צניחה קשה, ונקבע שאין תפקוד כלל, הן של הלבטור והן של השריר על שם מילר, מבוצע ניתוח הנקרא "פרונטליס סלינג" . במקרים אלו, האופייניים בעיקר לצניחה מולדת או לצניחה על רקע של ניוון שרירים, העפעף למעשה "נתלה" באמצעות חוט או רצועה מלאכותית, המועברים מתחת לעור, על שריר המצח. בשיטה זו החולה פוקח את עיניו ומרים את העפעף לאחר  הניתוח  באמצעות הרמת הגבות.

אחוזי הצלחה וסיכונים

ניתוח לתיקון צניחת עפעפיים הינו לרוב ניתוח פשוט, עם אחוזי הצלחה גבוהים. עם זאת, ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם בניתוח לתיקון פטוזיס עלולים להיות סיבוכים כגון דימום מקומי, זיהום, חוסר סימטריות בין שתי העיניים, תיקון יתר או תת תיקון (סיבוכים הניתנים לרוב לתיקון פשוט). דמעת, בצקת ותחושת יובש בעין המנותחת הינם לרוב סיבוכים זמניים. במידה והניתוח מבוצע ע"י מנתח מנוסה ומיומן- הסיכון לרוב הסיבוכים הללו הוא קטן מאוד

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

  • לקראת הניתוח יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, אלקטרוליטים, תפקודי כבד ותפקודי קרישה. נוסף על כך לעיתים יש לבצע א.ק.ג. וצילום חזה
  • במידה שאתה נוטל תרופות באופן קבוע, עליך להיוועץ ברופא המטפל. אם אתה סובל מלחץ דם גבוה או ממחלת לב, עליך לקחת את התרופות הקבועות שלך כסדרן.
  • אם אתה נוטל תכשירים נוגדי קרישה ומדללי דם כגון אספירין, פלויקס או קומדין, עליך להפסיק את נטילתם טרם הניתוח בהתאם להוראות המנתח, רופא המשפחה או הקרדיולוג המטפל.
  • לפני ניתוח בהרדמה כללית או מקומית עם טשטוש, על המנותח להיות בצום מוחלט 6 שעות לפחות טרם הניתוח.

לאחר הניתוח

​לאחר התאוששות קצרה משוחרר/ת החולה לביתו/ה ללא חבישה או סגירה של העיניים. בילדים, הניתוח מבוצע בהרדמה כללית ולכן הם נשארים לאשפוז ל-24 שעות בד"כ.

לאחר השחרור מבית החולים

הטיפול לאחר הניתוח כולל בעיקר קומפרסים קרים למשך 24-48 שעות, משחת עיניים וטיפות למניעת זיהומים, הקטנת התגובה הדלקתית ומניעת יובש. שיא הנפיחות מופיע לאחר 24 שעות ולאחר מכן מתחיל שיפור הדרגתי. רוב הנפיחות ושטפי הדם נספגים תוך 7-10 ימים ואז יש להוציא את התפרים  כאשר הניתוח נעשה בגישה חיצונית. בגישה הפנימית נעשה בד"כ שימוש בתפר נספג ואין צורך להוציאו. גם בילדים ניתן להשתמש בתפרים שנספגים מעצמם, ואז אין צורך להוציאם. כמובן שמידת הנפיחות ושטפי הדם וכך גם קצב ההחלמה, משתנים מחולה לחולה ותלויים בסוג הניתוח ובקצב ההחלמה האופייני לו.
באדיבות ד"ר בנימיני, אוקולופלסטיקאי