גלאוקומה ודרכי הטיפול בה

להבנה טובה יותר של המחלה יש להכיר מעט את האנטומיה של העין: גלגל העין הינו כדור הנחלק לשני מקטעים – האחורי והקדמי. במקטע הקדמי נוצר נוזל (Aqueous Humor) החיוני לתפקוד העין. נוזל זה יוצר לחץ פנימי הנקרא "לחץ תוך-עיני" (Intraocular pressure - IOP). רמת הלחץ התוך-עיני תלויה ביחס בין קצב ייצור נוזל ה – Aqueous Humor לבין קצב ניקוזו. בין בני האדם קיימים הבדלים ברמות הלחץ התוך-עיני. הלחץ התוך-עיני הנורמאלי נמצא בטווח של בין 22-10 מ"מ כספית.

​על מנת לזהות את מחלת הגלאוקומה, מבצע רופא העיניים את הבדיקות הבאות:

• טונומטריה –בדיקה סטנדרטית הבודקת את הלחץ התוך-עיני.
• גוניוסקופיה – בדיקה של זווית העין "בין הקרנית לקשתית" מאפשרת אבחון מנגנון המחלה.
  הרחבת אישונים – בדיקה זו מאפשרת לרופא העיניים תצפית טובה יותר על סימני נזק לעצב הראיה.
• בדיקת שדה ראיה – בדיקה ממוחשבת המודדת את הראיה בכל המרחב, המרכזי וההיקפי , כאשר הראיה ההיקפית היא הראשונה שנפגעת בגלאוקומה.

• אמצעי הדמיה-  במרפאת הגלאוקומה בביה"ח אסף הרופא אנו משתמשים במכשיר ה –OCT. מכשיר זה מצלם את הרשתית סביב עצב הראיה באמצעות קרן לייזר ונותן הערכה של כמות סיבי העצב הקיימים. על ידי השוואה בין כמות זו לכמות בעיניים בריאות ניתן לאבחן האם קיימת התחלה של מחלת הגלאוקומה. בנוסף, בעזרת צילומי OCT חוזרים ניתן לעקוב לאורך זמן אחרי ירידה בכמות סיבי העצב, דבר המעיד על התקדמות המחלה ועל הצורך בהתאמת הטיפול.
• אמצעי נוסף העומד לרשותנו הוא מצלמה מיוחדת המצלמת באופן תלת-מימדי את עצב הראיה - צילומים אלה משולבים במעקב אחר חולי גלאוקומה או אנשים החשודים כחולי גלאוקומה. על ידי השוואה בין הצילום העדכני לצילומים קודמים ניתן לזהות שינויים בעצב הראיה בשלב מוקדם הרבה יותר ממה שניתן לראות בבדיקת עיניים רגילה.
  

צלום פונדוס: מימין: עצב ראיה תקין. משמאל: דסקה עם קיעור גדול המאפיינת גלאוקומה

צלום OCT : בדיקה המגלה את מצב ועובי המקולה – החלק של הרשתית המאפשר ראיה מרכזית. מצב בו המקולה הופכת דקה יותר יכול להוות סימן להתקדמות מחלת הגלאוקומה.


בדיקת ראש עצב הראיה : בדיקה המציגה את מבנה ראש עצב הראיה בכניסתו לרשתית.  בגלאוקומה ה"קיעור" של העצב גדל.

​גלאוקומה גורמת לפגיעה בלתי הפיכה בעצב הראיה ועל כן ישנה חשיבות רבה לאבחון מוקדם של המחלה בשלביה הראשונים. הדרך הטובה ביותר למניעת עיוורון כתוצאה מהמחלה הינה קודם כל להיות מודעים לגורמי הסיכון להתפתחות המחלה ובהמשך לבצע מעקבים וטיפולים קפדניים על מנת למנוע התדרדרות נוספת.

מהי מטרת הטיפול במחלת הגלאוקומה?

מטרת הטיפול היא לעצור את המחלה ולמנוע פגיעה נוספת בראיה. חשוב להבין שבגלאוקומה לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו .

מהם דרכי הטיפול במחלה?

אין אפשרות לרפא גלאוקומה, אולם ניתן לשלוט במחלה. עם זאת, חשוב לציין שגם כאשר הטיפול יעיל, על חולי הגלאוקומה לעבור בדיקות עיניים באופן סדיר ולעיתים להמשיך ולבצע טיפולים למשך כל ימי חייהם.

הטיפול בגלאוקומה מתמקד בהורדת הלחץ התוך-עיני עד לרמה בה רופא העיניים חושב שלא תגרם פגיעה נוספת לעצב הראיה. רמה זו שונה מאדם לאדם.

ניתן להוריד את הלחץ התוך-עיני בעזרת:

• טיפול תרופתי 
• טיפול בלייזר
• ניתוח

דרך הטיפול המתאימה ביותר לחולה תלויה בסוג הגלאוקומה שלו ובדרגת חומרתה, בהיסטוריה הרפואית של החולה ובסגנון חייו.

• ALT - טיפול זה היה בעבר טיפול הלייזר הנפוץ ביותר בגלאוקומה. קרן לייזר המכוונת לרקמת אזור סינון הנוזלים בעין יוצרת כוויות זעירות היוצרות שינויים במבנה הרקמה המאפשרים ניקוז חופשי יותר של נוזל מתוך העין. יעילותו של טיפול ה- ALT בשנים הראשונות לאחר הטיפול טובה מאד ורוב החולים לא יזדקקו לטיפול תרופתי נוסף. עם השנים השפעת הטיפול יורדת ולאחר 5 שנים תשמר ירידת הלחץ רק אצל כמחצית מהחולים.
• SLT  – טיפול חדשני בלייזר בעל אנרגיה נמוכה הפועל באופן סלקטיבי על תאים העשירים במלנין הנמצאים בזווית העין. הטיפול אינו גורם לצלקות ולנזק לרקמות מסביב וניתן לחזור עליו במידת הצורך. הטיפול מתבצע בהרדמה מקומית על ידי טיפות בלבד, הוא בטוח מאוד, קצר,  ללא כאבים, ללא אשפוז וניתן לחזור לתפקוד רגיל מיד לאחריו. אחוזי ההצלחה דומים לטיפול ב- ALT .
• Laser Iridotomy  (ניתוח חתך בקשתית) - משמש בעיקר לטיפול בגלאוקומה סגורת זווית. בתהליך זה, רופא העיניים יוצר בעזרת לייזר חריר קטן בקשתית. חריר זה מאפשר לנוזלים לזרום בצורה חופשית מהלשכה האחורית לקדמית. כך ניתן למנוע התקף חריף של עליית לחץ פתאומית המלווה בד"כ בכאב חזק.

• ​רוב חולי הגלאוקומה אינם מבחינים בסימנים הראשוניים של המחלה.
• אבחון מוקדם על ידי בדיקה שגרתית אצל רופא עיניים הוא חשוב ביותר. במיוחד לאנשים הנמצאים בקבוצת הסיכון.
• גלאוקומה עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בראיה.
• הטיפול במחלה נועד לעצור או להאט את התפתחות הנזק ולשמר את המצב הקיים.
• הקפדה על מעקב וטיפול מסודרים מונעת ברוב המקרים פגיעה חמורה בראיה עד כדי עיוורון.