אסף הרופא מידע למטופל המרכז להשתלות
שירות סוציאלי

הלכה ותרומת איברים

חוק מוות מוחי-נשימתי נכנס לתוקף ביוני 2009 והסדיר לראשונה את העקרונות וההליכים העיקריים הנדרשים לצורך קביעת מוות מוחי נשימתי בישראל.
בהתאם לחוק, הוקמה ועדה מיוחדת, ועדת הסמכה ומעקב רפואית ציבורית, שממונה על הכשרת רופאים והסמכתם לקביעת מוות מוחי נשימתי. הועדה מונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות והיא מורכבת מרופאים, רבנים ונציגים מתחום האתיקה, הפילוסופיה והמשפט.  

מוות מוחי-נשימתי

בבית החולים מונה צוות שהוכשר והוסמך לקבוע מוות מוחי-נשימתי בהתאם להוראות הכתובות בחוק. אבחנת המוות המוחי צריכה להיקבע על ידי כל חברי הצוות פה אחד. ברגע שקבע הצוות את מותו של החולה יופסק הטיפול הרפואי. כמובן שאם קביעת מוות מוחי-נשימתי מנוגדת לדת או להשקפת העולם של החולה לפי מידע שהתקבל מבני משפחתו, לא ינותק המטופל ממכשיר ההנשמה ולא יופסק הטיפול הנשימתי , עד להפסקת פעולת הלב.
רוב האיברים להשתלה, מתקבלים כיום מתורמים שהם אנשים מתים על פי קני-מידה התואמים מוות מוחי-נשימתי.​

הלכה

בעבר, הגדירו את רגע מותו של אדם בהיעדר תפקוד נשימתי ולבבי. בשנים האחרונות התקבל במרבית מדינות העולם קנה-המידה המוחי כקובע את רגע המוות.
מה גם שמבחינה ציבורית יש חוסר הבנה וידע מספיקים, ותחושה לא נוחה ביחס לקביעת מותו של אדם בהתאם לקני-מידה מוחיים. קושי זה מתחזק כאשר מדובר בקביעת מות המוח לצורך תרומת איברים. כיוון שכאן מתווספים שיקולים רגשיים, דתיים, תרבותיים וחברתיים שונים המהווים מחסום משמעותי להפנמת מות האדם על פי קני מידה של מות המוח.
חז"ל הסכימו שרגע המוות נקבע בתוך תהליך המיתה ולכן אין הוא הכרח שכל איברי הגוף, התאים והרקמות יפסיקו להתקיים, על מנת לקבוע את מותו לצורך קבירת המת​

תנאים הלכתיים

לרגע המוות ההלכתי יש מספר תנאים מוקדמים והכרחיים:
האדם דומה למת, שאינו מזיז את איבריו.
האדם הוא מחוסר הכרה
התפקוד או האיבר שהעדר פעילותו מגדיר את רגע המוות פסק לפעול לחלוטין ובאופן בלתי הפיך.
המחלוקת שנארה היא מהו אותו איבר שהיעדר תפקודו המוחלט קובע את רגע המוות מבחינת ההלכה.
הפסקת פעילות הלב והנשימה
הרס המוח כולו (גם אם עדיין קיימת פעילות לבבית)
היעדר מוחלט של נשימה, (בגזע המוח מצוי מרכז הנשימה).​

מחלוקות והסכמות

קיימת מחלוקת בין גדולי הרבנים בדורנו, איזה משלוש האופציות הללו קובעת את רגע מותו של האדם מבחינת ההלכה. אותן קבוצות הלכתיות התולות את רגע המוות בהפסקת פעולת הלב אינן יכולות להיות שותפות בתרומת איברים,
הרבנות הראשית לישראל הכריעה בשאלה זו בראשית שנת 1985, על ידי ועדת השתלות משותפת לרבנים ולרופאים. בחודש ספטמבר 2009 אישרה הרבנות הראשית בראשות הרב יונה מצגר והרב שלמה עמאר  כי חוק מוות מוחי נשימתי חדש  ובו  תוספת סעיף הדורש ביצוע בדיקה מכשירנית המאשררת היעדר זרימת דם למוח תואם את ההלכה ועוד סעיפים שהתקבלו. מכאן שניתן ללא סייג ליישם את פסיקתה משנת 1985. 
לפי ההלכה, כל הרבנים אינם מתנגדים לתרומת איברים שכן הצלת חיים זו המצווה הכי גדולה בדת, המחלוקת הקיימת הינה סביב קביעת מותו של אדם ברגע הפסקת פעילות הלב, או ברגע הפסקת פעילות הנשימה. נעשים מאמצים רבים בין המדע הרפואה וההלכה לדון בסוגיה ולהגיע לתשובה שתאפשר הצלת חייו של אדם.​